מצוות שסח-שעב) שלא ישתה הנזיר יין ולא כל היוצא מהגפן

פרשת נשא

"מיין ושכר יזיר… וענבים לחים ויבשים לא יאכל… מחרצנים ועד זג לא יאכל" (במדבר ו ג-ד)

מצוות לא תעשה, שלא ישתה הנזיר יין או כל מיני שיכר שעיקר עירובו יהיה יין, שהוא היוצא מן הענבים, ועל זה נאמר 'מיין ושכר יזיר… וכל משרת ענבים לא ישתה', כלומר, שאסור לו לאכול כל תערובת שיש בה ענבים. והפליגה התורה באיסור זה, ואמרה שאפילו נתחמץ היין או השכר שנתערב היין עמו, אסור לשתותו, ועל זה נאמר 'חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה'.

והוסיפה התורה באיסורי הנזיר גם את אכילת הענבים הלחים, אכילת צימוקים, אכילת גרעיני הענבים ואכילת קליפתם, כיון שביין ובכל היוצא מן הגפן יש כח להגביר את היצר.

משרשי ענין הנזירות – יבואר להלן, במצוה שע"ד, לגבי מצוות גידול שיער נזיר.

ונוהג אסור זה באנשים ובנשים בכל מקום ובכל זמן, שכל מי שנדר נזירות חיב להזיר מיין ושכר, וחמץ יין וחמץ שכר, ומכל משרת ענבים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן, וְלֹא כָּל מִינֵי שֵׁכָר שֶׁעִקַּר עֵרוּבוֹ יִהְיֶה יַיִן הַנַּעֲשָׂה מִמִּצּוּי הָעֲנָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ג) 'מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה', כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל תַּעֲרֹבֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲנָבִים בִּכְלָל הָאִסּוּר. אַךְ שֵׁכָר הֶעָשׂוּי מִמִּצּוּי שְׁאָר פֵּירוֹת, לֹא נֶאֱסַר עַל הַנָּזִיר. וְהִפְלִיגָה הַתּוֹרָה בְּהַרְחָקַת הַנָּזִיר מֵהַיַּיִן, שֶׁאֲפִילוּ אִם הֶחְמִיץ הַיַּיִן אוֹ הַשֵּׁכָר שֶׁמְּעֹרָב בּוֹ יַיִן, אָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר 'חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה'. וְאֵין אֵלּוּ שְׁנֵי לָאוִין, כְּלוֹמַר לָאו אֶחָד בַּיַּיִן וְלָאו שֵׁנִי בַּחֹמֶץ, אֶלָּא זֶהוּ לָאו אֶחָד, שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן, וַאֲפִילוּ אִם הֶחְמִיץ. וְלָכֵן הַשּׁוֹתֶה יַיִן וְחֹמֶץ, לוֹקֶה מַלְקוֹת אַחַת.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי לְאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחְשָׁבָה לִפְנֵי ה' לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְלֹא יֶחְסַר מִמֶּנּוּ דָּבָר, וְלָכֵן בָּרָא ה' בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים, וְהֵם הַמַּלְאָכִים, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהוֹסִיף ה' וּבָרָא בָּאָרֶץ אֶת הָאָדָם, שֶׁהוּא מֻרְכָּב מִשֵּׂכֶל וְחֹמֶר. וּמֵאַחַר וּמִטַּעַם זֶה הִתְחַיֵּב שִׂכְלֵנוּ לִשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ הַחֹמֶר בַּעַל הַתַּאֲווֹת וְהַחֲטָאִים, מֻכְרָח הָאָדָם לִנְטוֹת לִפְעָמִים מֵעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּצָרְכֵי גּוּפוֹ, כִּי לֹא יִתְקַיֵּם הַגּוּף לְלֹא הַשְׁגָּחַת הָאָדָם עָלָיו, וְאָסוּר לָאָדָם לִמְנוֹעַ הַשְׁגָּחָתוֹ עַל גּוּפוֹ עַד שֶׁיִּתְקַלְקֵל וְיֹאבַד. אַךְ קְדֻשַּׁת הַנָּזִיר וּמַעֲלָתוֹ הִיא בְּהַנִּיחוֹ אֶת מְלֶאכֶת הַחֹמֶר, וְיִשְׁבֹּר תַּאֲווֹתָיו בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם חֻרְבָּן גָּמוּר שֶׁל הַגּוּף, כְּגוֹן מְנִיעַת שְׁתִיַּת הַיַּיִן וְגִדּוּל הַשֵּׂעָר, כִּי בָּזֶה יִכָּנַע הַיֵּצֶר, וּמֵאִידָךְ לֹא יִתְקַלְקֵל גּוּפוֹ, אֲבָל תִּתְחַזֵּק בּוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׂכֶל, וְיֵאוֹרוּ מַהֲלָכָיו, וּכְבוֹד ה' יִשְׁכּוֹן עָלָיו. וְתִתְקַיֵּם בָּאִישׁ הַזֶּה כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, מִבְּלִי שֶׁתִּתְמַעֵט עֲבוֹדַת שִׂכְלוֹ אֶל בּוֹרְאוֹ מִפְּנֵי שִׁתּוּף הַחֹמֶר שֶׁבּוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (נזיר לד:), שֶׁכָּל הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן, בֵּין פְּרִי בֵּין פְּסֹלֶת, כְּלוֹמַר הַ'זָּג' שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה, וְהַ'חַרְצָן' שֶׁהוּא הַזֶּרַע שֶׁבְּתוֹכוֹ, אֲסוּרִים לְנָזִיר, וּכְמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב. אֲבָל עֲלֵי הַגֶּפֶן, עֲנָפָיו הָרַכִּים, הַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מֵעֲנָפָיו כְּשֶׁחוֹתְכִים אוֹתָם, וּפְרָחָיו, הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִים, שֶׁאֵינָם לֹא פְּרִי וְלֹא פְּסֹלֶת פְּרִי, אֶלָּא כְּמוֹ עֵץ הֵם נֶחְשָׁבִים.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת חַיָּב לְהַזִּיר מִיָּיִן, וְשֵׁכָר, וְחֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר, וּמִכֹּל מִשְׁרַת עֲנָבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּמְדוּנוּ חֲזַ"ל (נזיר יט:) שֶׁאָדָם שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ נְזִירוּת – עָלָיו לִנְהֹג כֵּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם גַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ חַיָּב הוּא לִשְׁמוֹר אֶת כָּל דִּקְדּוּקֵי מִצְוַת הַנְּזִירוּת, אֶלָּא שֶׁלְּאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִצְטָרֵךְ לִמְנוֹת יְמֵי נְזִירוּתוֹ מִתְּחִלָּתָם. וְכֵיוָן שֶׁמִּצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה, לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר נְזִירוּת בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה נָזִיר לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁיו בַּעֲווֹנוֹת אֵין לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ כְּדֵי שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁכּוֹפִים אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לָאָרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִנְהֹג שָׁם נְזִירוּתוֹ, עַד שֶׁיָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיַשְׁלִים קָרְבְּנוֹתָיו. וְנָזִיר הָעוֹבֵר עַל זֶה וְשָׁתָה רְבִיעִית לוֹג יַיִן אוֹ שֵׁכָר הֶעָשׂוּי מִמִּצּוּי עֲנָבִים, לוֹקֶה. וַאֲפִילוּ אָכַל כְּזַיִת מִתַּעֲרֹבֶת שֶׁל כָּל הַמִּינִים יַחַד, שֶׁלָּקַח מְעַט מְעַט מִכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ עַד שֶׁהָיָה בֵּין כֻּלָּם שִׁיעוּר כְּזַיִת, וַאֲכָלוֹ, לוֹקֶה, שֶׁכָּל אִסּוּרֵי נָזִיר מִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה לְכַזַּיִת לִלְקוֹת עֲלֵיהֶם. אֲבָל הֶתֵּר אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְאִסּוּר, וְלָכֵן אִם אָכַל חֲצִי זַיִת אִיסּוּר וַחֲצִי זַיִת הֶתֵּר מְעֹרָבִים יַחַד, אֵינוֹ לוֹקֶה.

וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר עֲנָבִים לַחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ג) 'וַעֲנָבִים לַחִים וְגוֹ' לֹא יֹאכֵל'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (נזיר לה:) שֶׁבִּכְלָל אִיסּוּר זֶה גַּם עֲנָבִים שֶׁהֵם בֹּסֶר.

וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר צִמּוּקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ג) 'וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל'. וְהֻצְרְכָה הַתּוֹרָה לְאָסְרָם בְּפֵרוּשׁ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁהֻתְּרוּ הוֹאִיל וְנִשְׁתַּנָּה שְׁמָם, שֶּׁנִּקְרָאִים 'צִמּוּקִים' וְלֹא 'עֲנָבִים', לְפִיכָךְ פֵּרֵט הַכָּתוּב אֶת הָאִסּוּר גַּם בָּהֶם.

וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר אֶת זֶרַע הָעֲנָבִים, וְהֵם הַחַרְצַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ד) 'מֵחַרְצַנִּים וְגוֹ' לֹא יֹאכֵל'.

וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנָּזִיר קְלִפַּת הָעֲנָבִים, הַמְּכוֹנָה 'זָג', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ד) 'וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל', וְ'זָג' זוֹ הַקְּלִפָּה שֶׁל הָעֲנָבִים.