ספר אהבה: הלכות ברכות, פרק ו, ה-ו
ה) כל אדם הצריך נטילת ידים, והטביל ידיו במי מקוה, אינו צריך דבר אחר – אינו צריך לחזור וליטול ידיו מכלי, ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה, או במים שאובין שבקרקע, לא עשה כלום, שאין המים שאובין מטהרין את הידים, אלא בנטילה:
ו) כל הנוטל ידיו, צריך להזהר בארבעה דברים, א. במים עצמן, שלא יהיו פסולין לנטילת ידים. ב. ובשיעור, שיהיה בהן רביעית לכל שתי ידים. ג. ובכלי, שיהיו המים שנוטלין בהן בכלי. ד. ובנוטל, שיהיו המים באין מכח נותן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
