ספר המדע: הלכות דעות, הקדמה, פרק א, ה-ו
ה) ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר, ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד. כיצד, מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון, ויהיה שפל רוח ביותר, נקרא חסיד, וזו היא מדת חסידות. ואם נתרחק עד האמצע בלבד, ויהיה עניו, נקרא חכם, וזו היא מדת חכמה. ועל דרך זו שאר כל הדעות, וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות, יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון, ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון, וזהו לפנים משורת הדין. ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר 'והלכת בדרכיו':
ו) כך למדו חכמים בפירוש מצוה זו של 'והלכת בדרכיו', מה הוא נקרא 'חנון', אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא 'רחום' אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא 'קדוש', אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לא-ל בכל אותן הכנויין, ארך אפים, ורב חסד, צדיק, וישר, תמים, גבור וחזק, וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים, וחייב אדם להנהיג עצמו, בהן ולהדמות אליו כפי כחו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
