ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ה, טו-טז
טו) אין עושין סריקין (-מצות דקות) המצויירין בפסח, מפני שהאשה שוהה עליהן, ומתחמצין בעת עשייתן. לפיכך – כיון שטעם האיסור מחמת שהאשה שוהה בעשייתם, הנחתומין מותרין לעשותם, מפני שהן בקיאין באומנותן וממהרים לעשותם, אבל בעלי בתים אסורים, ואפילו צרו אותן בעלי הבתים בדפוס, מחשש שמא יבואו אחרים לעשותן שלא בדפוס, וישהו בעשייתן, ויחמיצו:
טז) מים שרוחצין בו את הידים ואת העריבה אחר שלשין, וכן מים שמשתמשין בהן בשעת לישה, הרי זה ישפוך אותם במקום מדרון, כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
