ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ז, ז-ח
ז) לפיכך, כשסועד אדם בלילה הזה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד, בין אנשים בין נשים, חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות. ושיעור כל כוס מהן הוא רביעית:
ח) אפילו עני שבישראל, לא יאכל עד שיסב. אשה אינה צריכה הסיבה, ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. ובן אצל אביו, והשמש בפני רבו, צריכין הסיבה. אבל תלמיד בפני רבו אינו מיסב, אלא אם כן נתן לו רבו רשות. והסיבת ימין -הסיבה על צד ימין] אינה הסיבה, וכן המיסב על ערפו, או על פניו, אין זו הסיבה, אלא רק על צד שמאל. ואימתי צריכין הסיבה, בשעת אכילת כזית מצה, ובשתיית ארבעה כוסות האלו. ואילו שאר אכילתו ושתייתו, אם היסב הרי זה משובח, ואם לאו אינו צריך:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
