ספר זמנים: הלכות חנוכה, פרק ד, ט-י
ט) נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן, או נכרי, לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה. הדליקו מבפנים (-בתוך ביתו) והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו, לא עשה כלום, עד שידליקנו במקומו. אחז הנר בידו ועמד בפתח ביתו, לא עשה כלום, כיון שהרואה אומר לצרכו הוא עומד, ואין הרואה מבין שזהו נר חנוכה. עששית שהיתה דולקת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה אותה, ומברך על הדלקת נרות חנוכה, ומדליקה, שההדלקה היא המצוה, ולא ההנחה. ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה.
י) חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות (-בשני צדדים), צריכה שתי נרות, אחד בכל צד, שמא יאמרו העוברים ברוח זו שלא הניח אותו אדם נר חנוכה. אבל אם היו שני הפתחים ברוח אחת, מדליק באחד מהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
