ספר זמנים: הלכות מגילה, פרק א, ח-י
ח) כפר שאין נכנסין בו בשני ובחמישי לעיר הגדולה, אין קוראין אותה אלא בארבעה עשר, כעיקר זמנה. ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי הצבור, הרי היא ככפר, ומקדימין וקוראין ביום הכניסה, ואם אין בעיר אפילו עשרה בני אדם, תקנתו קלקלתו, ודבר זה שאין להם אפילו עשרה בני אדם גורם לכך שיקראו כעיקר הדין, והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בארבעה עשר.
ט) במה דברים אמורים, שמקדימין וקוראין ביום הכניסה, בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה, שהוא יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר, בני כפרים ובני עיירות קוראין בארבעה עשר, ובני כרכין קוראין בחמשה עשר.
י) בן עיר שקוראים בה בי"ד, שהלך לכרך שקוראים שם בט"ו, ובן כרך שהלך לעיר, אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה, ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו שיצא ממנו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא אחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך, וכל הסמוך לו, וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך, וקוראין בחמשה עשר.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
