ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, טו
טו) כותל שבין שתי חצרות מדורגות, שהוא רחב ארבעה טפחים, והיה הכותל גבוה עשרה טפחים מחצר זו, התחתונה, ושוה לקרקע חצר שניה, העליונה, נותנין רחבו לבני החצר העליונה, שהוא שוה להן, ויחשב כחלק מחצרן, הואיל ותשמישו בנחת לאלו העליונים, ותשמישו בקשה לאלו התחתונים, נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת. וכן חריץ שבין שתי חצירות מדורגות, עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו, העליונה, ושוה לקרקע חצר שניה, התחתונה, נותנין רחבו לחצר שהוא שוה לה, מפני שתשמישו נחת לזה וקשה לזה, נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
