ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, טו-טז
טו) אבל אם עירב בתרומה שהיא ספק טמאה, אינו עירוב, כיון שאינה סעודה הראויה, שהרי מספק היא אסורה באכילה. וכן אם היו לפניו שתי ככרות של תרומה, אחת טהורה ואחת טמאה, ואינו יודע אי זו היא משתיהן, ואמר 'עירובי בטהורה בכל מקום שהוא', אינו עירוב, שכיון שהוא עצמו אינו יודע מה היא הככר הטהורה, אין כאן סעודה הראויה לאכילה:
טז) אמר 'ככר זה היום חול ולמחר קדש', ועירב בה, הרי זה עירוב, כיון שבשעת בין השמשות עדיין לא נתקדשה ודאי, וראויה היתה לאכילה מבעוד יום. אבל אם אמר 'היום קדש ולמחר חול', אין מערבין בה, שאינה ראויה לאכילה בין השמשות, עד שתחשך. וכן אם הפריש תרומה, והתנה עליה שלא תהיה תרומה עד שתחשך, אין מערבין בה, שהרי היא טבל כל בין השמשות, וכדי שיחול העירוב צריך שתהיה הסעודה ראויה מבעוד יום:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
