ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, יג-יד

יג) אמרו לו שנים 'צא וערב עלינו' – לך והנח עבורינו עירובי תחומין במקום מסוים, אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות, זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות, וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה, שניהם קנו עירוב, והטעם לכך, כיון שזמן זה של בין השמשות ספק הוא, וספק העירוב כשר, ולגבי הראשון אנו אומרים שמא זהו לילה, וכיון שהיה עירובו קיים משנכנסה שבת קנה מקומו, ולשני אנו אומרים שמא בין השמשות הוא יום, ונמצא שהניח עירובו מבעוד יום, וקנה מקומו, ואף על פי כן, בזמן זה שהוא ספק חשיכה ספק לא חשיכה, אין מערבין עירובי תחומין לכתחלה, ואם עירב הרי זה עירוב:
יד) נפל על העירוב גל אבנים מבעוד יום, אם יכול להוציאו משם בלא עשיית מלאכה, הרי זה עירוב כשר, שמותר להוציאו בין השמשות, שהיא שעת קניית העירוב. ואם נפל עליו גל משחשיכה, הרי זה עירוב ואף על פי שאי אפשר להוציאו אלא בעשיית מלאכה, כיון שקניית העירוב היא בכניסת השבת, ולאחר מכן אפילו אם אבד העירוב לגמרי לא הפסיד את שביתתו באותו מקום שהיה בו העירוב. ספק מבעוד יום נפל או משחשיכה, אף שאם היינו יודעים בודאות שנפל מבעוד יום אין זה עירוב, כיון שזהו ספק הרי זה כשר, שספק העירוב כשר:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!