ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, יז-יח
יז) דגים ועופות וחיה שהן מוקצה, אין משקין אותן ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות, מחשש שמא יבא ליקח מהן. וכל שאסור לאכלו או להשתמש בו ביום טוב מפני שהוא מוקצה, אסור לטלטלו.
יח) המכניס עפר מערב יום טוב, אם ייחד לו בחצירו קרן זוית, הרי זה מוכן, ומותר לטלטלו ולעשות בו כל צרכיו, וכן אפר שהוסק מערב יום טוב הרי הוא מוכן, ושהוסק ביום טוב, כל זמן שהוא חם כדי לצלות בו ביצה, מותר לטלטלו, שעדיין 'אש' הוא, ואם לאו, אסור לטלטלו, מפני שהוא 'נולד'.
מי שהיה לו דֶּקֶר נעוץ בקרקע מערב יום טוב, ונתקו ביום טוב, והעלה עפר, אם היה אותו עפר תחוח, הרי זה מכסה בו ומטלטלו, אבל אם העלה גוש עפר הרי זה לא יכתוש אותו ביום טוב.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
