ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ג, א-ב
א) מי שהיה לו עפר מוכן, או אפר שמותר לטלטלו, הרי זה שוחט חיה ועוף ביום טוב ומכסה דמם. ואם אין לו עפר מוכן או אפר הראוי לטלטלו, הרי זה לא ישחוט. ואם עבר ושחט, לא יכסה דמם עד לערב. וכן בריה שהיא ספק אם חיה היא החייבת בכיסוי הדם, אם בהמה הפטורה מכיסוי הדם, אין שוחטין אותה ביום טוב, ואם שחט לא יכסה דמו עד לערב, אפילו היה לו עפר מוכן או אפר, שמא יאמר הרואה שזו חיה ודאית היא ולפיכך כסה דמו ביום טוב, ויבא הרואה להתיר חֶלְבּוֹ באכילה, כדין חיה טהורה שֶׁחֶלְבָּהּ מותר באכילה, ואילו לפי האמת זו ספק חיה ספק בהמה, ולצד שזו בהמה חלבה אסור.
ב) וכן השוחט חיה ועוף מערב יום טוב, לא יכסה דמם ביום טוב, שחט בהמה חיה ועוף ביום טוב, ונתערב דמם, והרי יש בתערובת דם של בהמה הפטור מכיסוי, לא יכסה אותו עד לערב, ואם היה לו עפר מוכן או אפר, ויכול לכסות הכל בדקירה אחת, הרי זה יכסהו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
