ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ג, ה-ו
ה) במה דברים אמורים, שמותר לאדם להערים ולמלוח את הבשר על גבי העור, כדי שלא יתקלקל, במולח לצלי, שאינו צריך מלח הרבה. אבל במולח לקדירה, אסור למלוח על העור. וכן אין מולחין את הַחֲלָבִים, ואין מהפכין בהן, ואין שוטחין אותן ברוח על גבי יתדות, מפני שאינן ראויין לאכילה.
ו) המפשיט את הבהמה, לא 'ירגיל' ביום טוב, כיצד הוא המרגיל, זה המוציא כל הבשר מנקב שעושה בעור ברגל אחת, כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע, מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול, ואין בו צורך למועד. וכן אסור לעשות 'בית יד' בבשר, כלומר אסור לעשות נקב בבשר כדי שיוכל לתלות את הבשר דרך נקב זה, והוא – והאיסור בוא באופן שיעשה כן בסכין, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ומותר לעשות נקב אם כוונתו רק לעשות סימן בבשר, שלא יחליפוהו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
