ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ג, יא-יב
יא) תנור וכירים חדשים, אין סכין אותן בשמן ביום טוב, ואין שטין אותן במטלית, ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן (-לחזקם), ואם עושה כן בשביל לאפות בהן, מותר. אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן, מפני שמחסמן (-מחזק ומחשל אותן), ומסיקין ואופין בפורני (-תנור גדול שפיו מן הצד), ומחמין חמין באנטיכי (-יורה גדולה).
יב) אין עושין גבינה ביום טוב, כיון שאם גבן מערב יום טוב אין בזה חסרון טעם, וכל דבר שניתן לעשותו מערב יום טוב ללא חסרון, אין עושים אותו ביום טוב. אבל דכין את התבלין כדרכן, כיון שאם ידוך אותן מבערב, יפוג טעמן, אבל מלח אינו נידוך ביום טוב, אלא אם כן הטה המכתש על צידו, או שידוך בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה מהדרך הרגילה, שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפוג טעמו. ואין שוחקין את הפלפלין בריחים שלהן, אלא דך אותן במדוכה, ככל התבלין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
