ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, ה-ו
ה) מי שהיו לו פירות על גגו, וצרך לפנותם ביום טוב למקום אחר, לא יושיטם מגג לגג, ואפילו בגגין השוין. ולא ישלשלם בחבל מן החלונות, ולא יורידם בסולמות, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אבל משילן אפילו דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג. שחט בהמה בשדה, לא יביאנה במוט הנישא בשני בני אדם לעיר, או במוטה הנישאת על ידי שני בני אדם, אלא מביאה אברים אברים:
ו) כל שנאותין בו (-שניתן להשתמש בו מיד) אפילו בחול, אף על פי שאין נאותין בו ביום טוב, כגון תפילין, מותר לשלחן במתנה לחבירו ביום טוב, ואין צריך לומר דבר שנאותין בו ביום טוב, כגון יינות שמנים וסלתות, שמותר לשלחן. וכל דבר שאין נאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה שאסור לעשותו ביום טוב, אין משלחין אותו ביום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
