ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ז, י-יא
י) עושין כל צרכי הרבים במועד, כיצד, מתקנים קלקולי המים שברשות הרבים, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות, וחופרים לרבים בורות שיחין ומערות, וכורין להן נהרות כדי שישתו מימיהן, וכונסים מים לבורות ומערות של רבים, ומתקנין את סדקיהן, ומסירין את הקוצין מן הדרכים, ומודדין את המקואות, וכל מקוה שנמצא חסר מרגילין [-מושכים] לו מים, ומשלימין לו שיעורו:
יא) ויוצאין שלוחי בית דין להפקיר את הכלאים שזרעו אנשים שלא כדין, ופודין את השבוים, ואת הערכין, ואת החרמים, ואת ההקדשות, ומשקין את הסוטות, ושורפין את הפרה האדומה, ועורפין את העגלה, ורוצעין עבד עברי, ומטהרין את המצורע, ומציינין – עושים סימן בצבע על הקברות, שמיחו הגשמים את ציונן, כדי שיפרשו מהן הכהנים, שכל אלו צרכי רבים הן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
