ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ז, כד-כה
כד) כל דבר שאסור לעשותו במועד, אינו אומר לנכרי לעשותו. וכל שאסור לעשותו במועד, אם אין לו מה יאכל הרי זה עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו. ומותר לעשיר לשכור פועל עני שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה שהיא אסורה במועד, כדי שיטול הפועל העני את שכרו להתפרנס בו. וכן לוקחין – מותר לקנות דברים שאינם לצורך המועד, מפני צורך המוכר, שאין לו מה יאכל:
כה) שוכרין השכיר על המלאכה במועד לעשותה לאחר המועד – מותר לשכור בחול המועד פועל לצורך מלאכה מסוימת שתיעשה על ידו לאחר חול המועד, ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. נכרי שקיבל קיבולת – עבודה בקבלנות מישראל, אפילו היה המקום של עשיית המלאכה חוץ לתחום, אינו מניחו לעשותו במועד, כיון שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל היא, ויחשדו אותו שהוא שכר את הנכרי לימים אלו, לעשות לו במועד, שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין השכיר ובין הקבלן, ולפיכך אף שבאמת שכרו בקבלנות למלאכה כולה, ולא דוקא לימים אלו של חול המועד, והנכרי מרצונו עושה את המלאכה בימים אלו, מכל מקום הדבר אסור:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
