ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, ט-י
ט) אין מפנין את המת, ולא את העצמות, מקבר לקבר בחול המועד, לא ממכובד לבזוי, ולא מבזוי למכובד, ואסור לעשות כן לעולם אפילו בשאר הימים (-ימות החול), אלא אם כן היה מפנהו בתוך שלו – לקברי משפחתו ואבותיו, מפנהו בשאר הימים שאינם חול המועד, אפילו ממכובד לבזוי, כיון שנח לו להיות קבור בקברי אבותיו.
י) אין מתליעין (-מוציאים תולעים) את האילנות, ולא מזהימין את הנטיעות, במקום שנשרה קליפתם, להדביק שם זבל כדי שלא ימותו, ולא מגזמין, כיון שיש בהם טירחה יתירה. אבל סכין את האילנות במקום שנחתכו, ואת הפירות שבהן, בשמן, כיון שאין בכך טירחה יתירה. ועוקרין את הפשתה, מפני שהיא ראויה לחפוף בה במועד, וקוצרין את הכשות מפני שהיא ראויה להטילה לַשֵׁכָר במועד, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
