ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד, יד-טו
יד) היתה הסוכה גבוהה יותר מעשרים אמה, ובנה איצטבה בה כנגד דופן האמצעית על פני כולה, אם יש באיצטבה שיעור רוחב הסוכה, הרי היא נחשבת כסוכה בפני עצמה, וכיון שהיא גבוהה מקרקע הסוכה ואין בינה לבין הסכך עשרים אמה, כשרה. בנה איצטבה כנגד דופן אמצעית מן הצד, אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות, אי אפשר להחשיב את הכותל כמחיצה של האיצטבה ופסולה, אך אם היה ביניהם פחות מארבע אמות, כשרה. בנה איצטבה באמצעה, אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח, פסולה. פחות מארבע אמות, כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה, והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מעשרים אמה. בנה בה עמוד, ויש בו הכשר סוכה של שבעה על שבעה טפחים, פסולה, שאין אלו מחיצות הנכרות, ונמצא שיש על גב העמוד רק סכך כשר, בלא דפנות:
טו) היתה הסוכה פחותה מגובה עשרה טפחים, וחקק בה – חפר בקרקעיתה להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים, פסולה. פחות מיכן, כשרה, לפי שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק, כמו שבארנו בהלכות שבת:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
