ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד, ה-ו
ה) העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד, ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה, אך לולא זאת אין זו נחשבת מחיצה, לפי שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יַבָּשָׁה, אינה מחיצה:
ו) העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשרה, ועולין לה אפילו ביום טוב. עשאה בראש האילן או על גבי הגמל, כשרה, ואין עולין לה ביום טוב, לפי שאסור מדרבנן לעלות ביום טוב באילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם, ומקצתן אילנות, רואין, כל שאילו ניטלו האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם, עולין לה ביום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
