ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, יט-כ
יט) סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן, אם יש בכל האויר יחד כשיעור כל מקום המסוכך, הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה על צלתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האויר, כשרה:
כ) במה דברים אמורים, שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה, בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים, אבל אם היה אויר שלשה טפחים, בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה, עד שימעטנו משלשה. מיעטו בהנחת דבר הפסול לסיכוך, כגון כרים וכסתות, אם סוכה גדולה היא, כשרה. ואם בסוכה קטנה, פסולה, עד שימעטנו בדבר שמסככין בו. היה רוב הסכוך צלתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו, הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל – וכל מקום הצל יחד מרובה מכל מקום החמה יחד, כשרה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
