ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ג, יא-יב
יא) הנותן מחצית השקל מן המעות של ההקדש, ונתרמה התרומה ממנו – נלקחה תרומת הלשכה לצורך קניית הקרבנות ממטבע זו שנתן, כשיסתפקו ממנה – כשישתמשו בה לצורך הקרבנות, יתחייב אותו אדם במעילה, ויצא ידי מחצית השקל. נתנו ממעות מעשר שני, יאכל כנגדו בירושלם – יפריש מחצית השקל מממונו וינהג בו כדין מעשר שני, שיש לקנות בו פירות ולאוכלם בטהרה בירושלים. נתן מחצית השקל מדמי פירות שביעית, יאכל כנגדו בקדושת שביעית, היה מחצית השקל של עיר הנדחת, שציותה התורה לשרוף את כל הממון שבה, לא עשה כלום, ולא יצא ידי חובתו.
יב) המפריש שקלו וסבור שהוא חייב בו, ונמצא שאינו חייב, לא קדש. המפריש שנים, ונמצא שאינו חייב אלא אחד, אם בזה אחר זה, האחרון לא קדש. ואם בבת אחת, האחד דינו כשאר שקלים, והשני דינו כ'מותר שקלים'. הפריש שקלו ומת, יפול לקופה של קרבנות נדבה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
