ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק ג, ט-י
ט) תלמידי חכמים חוזרין לבדם ומתענים שני וחמישי ושני, עד שיצא ניסן של תקופה, אבל לא הצבור, שאין גוזרין על הצבור בשביל גשמים שלא ירדו יתר משלש עשרה תעניות אלו. וכשמתענין היחידים (-תלמידי חכמים) עד שיצא ניסן, מותרין לאכול בלילה, ומותרין בעשיית מלאכה, וברחיצה ובסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל, כשאר כל התעניות. ומפסיקין בתעניותיהם לראשי חדשים ופורים. יצא ניסן של תקופה, והוא כשתגיע השמש לתחלת מזל שור, אין מתענים, כיון שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה, הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחלת השנה:
י) במה דברים אמורים, בארץ ישראל וכל הדומה לה, אבל מקומות שעונת הגשמים שלהן קודם י"ז במרחשון, או אחר זמן זה, כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים יחידים מתענים שני וחמישי ושני, ומפסיקין בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים, ושוהין אחרי כן כמו שבעה ימים, אם לא ירדו גשמים בית דין גוזרין על הצבור שלש עשרה תעניות על הסדר שאמרנו:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
