ספר זרעים: הלכות שמיטה ויובל, פרק ט, יד-טו
יד) המלוה על המשכון, אינו משמיט, והוא שיהיה החוב כנגד המשכון, ואם היה החוב יתר מהמשכון, משמיט את היתר, שאין כנגדו משכון:
טו) המוסר שטרותיו לבית דין, ואמר להם 'אתם גבו לי חובי זה', אינו נשמט, שנאמר 'ואשר יהיה לך את אחיך', וזה בית דין תובעין אותו. וכן בית דין שחתכו [-שפסקו] את הדין, וכתבו 'איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך', אינו נשמט, שזה כגבוי הוא, וכאילו כבר בא לידו, ואינו כמלוה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
