ספר נשים: הלכות אישות, פרק טו
יד) נשאת לבעלה הראשון, ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, והוציאה, מותרת להנשא לבעל שני. שהתה גם עם השני עשר שנים ולא ילדה, לא תנשא לבעל שלישי. ואם נשאת לשלישי, תצא בלא כתובה, אלא אם כן יש לו אשה אחרת, או שכבר קיים מצות פריה ורביה:
טו) האשה שבאה לבית דין ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד, או שאינו יורה כחץ, יעשו הדיינין פשרה, ואומרים לה, ראוי ליך שתנהגי עם בעליך עד שתשהי עשר שנים ולא תולידי, ואחר כך תתבעי, ומגלגלין עמה בדבר זה, ואין כופין אותה לישב עמו, ולא דנין אותה דין מורדת, אלא מאריכין בדבר זה עד שיעשו פשרה:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
