ספר נשים: הלכות אישות, פרק טז
כז) אשה שאמרה לבעלה גירשתני, ואמר לה הבעל כן היה, גירשתי, ונתתי לה כל דמי הכתובה, עיקר ותוספת, וכתבה לי שובר, ואבד שוברי, מתוך שהיה יכול לומר לא גירשתי ולא יתחייב בתוספת, הרי זה נאמן לומר שאכן גירשה ושילם כתובתה, ומשביעה בנקיטת חפץ שלא שילם לה ונותן לה את העיקר, ונשבע הוא שבועת היסת (-שבועה דרבנן של הכופר בחיוב ממון) על התוספת, ונפטר.
כח) הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה, אם דרך אותו מקום שלא יכתבו כתובה, גובה את עיקר כתובתה בגט שבידה. ואם דרכן לכתוב כתובה, אפילו עיקר אין לה, עד שתוציא שטר כתובה, כמו שביארנו, ונשבע הבעל שבועת היסת על טענתה, ונפטר:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
