ספר נשים: הלכות אישות, פרק יא
יב) טען הבעל ואמר לא מצאתיה בתולה, והיא אומרת לא בא עלי ועדיין אני בתולה, בודקין אותה, או חוזר ובועל בפני עדים. אמרה בא עלי ובתולה מצאני ככל הבתולות, ושקר הוא טוען, שואלין אותו ואומרין לו, מה היה הדבר שאירע עד שאמרת שאינה בתולה. אם אמר מפני שלא מצאתי דם, בודקין במשפחתה שמא אין להם דם כלל, לא דם נדה ולא דם בתולים, אם נמצאו כולן כן, הרי זו בחזקתה. לא נמצאו בני משפחתה כן, בודקין אותה, שמא חולי גדול יש בה שיבש לחלוחית האיברים, או שמא היתה מתענה ברעב, מרטיבין אותה ומאכילין אותה ומשקין אותה עד שתבריא, ותבעל שנית, ונראה אם תוציא דם אם לאו. ואם אין שם חולי ולא רעב ולא כיוצא בו, הרי זו טענת בתולים, ואף על פי שמצא דוחק בעת התשמיש, הואיל ולא יצא דם אין כאן בתולים, שכל בתולה יש לה דם, בין קטנה בין נערה בין בוגרת, אלא מפני החולי כמו שביארנו. ואם אמר מפני שלא מצאתי דוחק אלא פתח פתוח מצאתי, שואלין על שנותיה, שמא בוגרת היא, שרוב הבוגרות אין להן דוחק שמרגישין בו הרבה, שהרי גדלה ונתרפו איבריה וכלו בתוליה. ואם לא בגרה עדיין, אומרין לו שמא הטיתה, או בעלת בנחת ולפיכך לא הרגשת בדוחק. אם אמר לא כי, אלא ודאי פתח פתוח היה, הרי זו טענת בתולים לכל בתולה שלא בגרה, בין קטנה בין נערה, בין בריאה בין חולה, שכל נערה בתולה פתחה סתום הוא, ואף על פי שיצא הדם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן בתולים:
יג) יש גאונים שהורו בהיפך מהאמור לעיל, ואמרו שהבוגרת אין לה טענת דמים ויש לה טענת פתח פתוח, ואין דרך הגמרא מראה דבר זה, וטעות היה בנוסחאות שלהם, וכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמונים ומצאתי שהדבר כמו שביארנו, שאין לבוגרת אלא טענת דמים בלבד:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
