ספר נשים: הלכות אישות, פרק יז
יז) יש רשות לאשה למכור כתובתה, או ליתנה במתנה, בעודה נשואה לבעלה, לענין זה שאם מת הבעל או גירשה, יבא הלה (-הקונה או מקבל המתנה) ויטול את דמי כתובתה לעצמו, ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה, יפסיד ואין לו כלום:
יח) הרי שמכרה מקצת כתובתה, או משכנה מקצתה תמורת חוב, או נתנה לאחר מקצתה, מוכרת מקרקע בעלה ותגבה השאר – את החלק שלא מכרה ולא נתנה אלא נשאר ברשותה, בין בבית דין מומחין בין בשלשה נאמנים, ומוכרת לכתובתה אפילו בפעמים רבות, בכל פעם מעט, עד שתשלים את גביית כל דמי כתובתה, בין בבית דין, בין בשלשה נאמנים ויודעים שומת הקרקע:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
