ספר נשים: הלכות אישות, פרק יז
יג) אלמנה, בין מן הנישואין בין מן האירוסין, הבאה לגבות את דמי כתובתה מנכסי בעלה, נשבעת שלא קיבלה את דמי כתובתה ומוכרת מקרקע בעלה ונפרעת (-וגובה) כתובתה, בין בבית דין מומחין בין בבית דין שאינן מומחין, והוא (-ובתנאי) שיהיו השלשה האנשים של בית דין נאמנין, ויודעין בשומת הקרקע. ואחריות המכר מוטלת על נכסי יתומים, שאם לאחר זמן הוציאו מידה את הקרקע, כגון בעלי חובות שקדמו לנישואיה והם קודמים לה, חוזרת וגובה מנכסי היתומים. אבל הגרושה, לא תמכור מנכסי בעלה לצורך גביית כתובתה אלא בבית דין מומחין. וכל המוכרת בבית דין לא תמכור אלא בהכרזה, ובהלכות הלואה יתבאר משפט מכירת בית דין היאך היא. אבל המוכרת שלא בבית דין, אינה צריכה הכרזה, ואף על פי כן צריך שלשה שהם נאמנים ויודעים בשומא:
יד) אלמנה שמכרה קרקע מנכסי בעלה בדמי כתובתה בינה לבין עצמה, אם מכרה שוה בשוה, מכרה קיים, ונשבעת שבועת אלמנה (-שלא קיבלה עד עתה את דמי כתובתה) אחר שמכרה. והוא (-ובתנאי) שמכרה לאדם אחר, אבל אם שָׁמָּה את הקרקע לעצמה וגבתה אותה בדמי כתובתה, לא עָשָֹת כלום, ואפילו אם הכריזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
