ספר נשים: הלכות אישות, פרק כ

יא) מי שמת, והניח אלמנה ובת, כבר ביארנו שמזונות האלמנה קודמין למזונות הבת. וכן אם נשאת הבת, אינה נוטלת עישור נכסים, מפני מזונות האלמנה שקודמים לה. ואפילו מתה הבת אחר שנשאת, אין הבעל יורש פרנסה הראויה להנתן לה, שהרי הנכסים כולן בחזקת האלמנה, שתהא ניזונת מהן:
יב) קטנה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה, ונתנו לה מאה או חמשים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידם פרנסה הראויה לה, או באומדן דעת האב או בעישור הקרקעות. ואפילו לא היו האחין זנין אותה (שאינה מתביישת לתובעם), ואף על פי שלא מחתה בשעת נישואין, מפני שהקטנה אינה בת מחאה, שהרי יתכן שלא ידעה כלל שמגיע לה פרנסה לצורך נישואיה מנכסי אביה, ואין זו ראיה שמחלה להם על כך.