ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
כב) וכן האשה שחבלו בה אחרים, כל המעות הראויות לתת לה כתשלום על חבלתה, ילקח בהן קרקע, הנשארת שייכת לאשה, והבעל אוכל פירותיהן, כמו שיתבאר בהלכות חובל:
כג) נפלו לה עבדים כנעניים, אף על פי שהן זקנים וכדאי יותר למוכרם, מכל מקום לא ימכרו, מפני שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים, ולא היה לה בגוף הקרקע שהאילנות בה כלום, אם עושין כדי טיפולן – אם ההכנסות מהם שוים להוצאות, אף שאין מכך רווח, לא ימכרו, מפני שבח בית אביה, ואם לאו, שההוצאות מרובות מהשבח, הרי אלו ימכרו להשתמש בהם כעצים, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
