ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
ל) הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה, היא אומרת במתנה נתנו לי, והרי הם שלי, והוא אומר ממעשה ידיך הם, שהם שלי, הרי זו נאמנת. ויש לו להחרים על מי שטוענת דבר שאינו כן, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות, ככל נכסי מלוג. ואם אמרה על מנת כן נתנו לי על מנת שלא יהיה לבעלי רשות בהן, אלא אעשה בהן כל מה שארצה, ולדבריה אין לבעל אפילו פירות, עליה להביא ראיה, כיון שכל ממון הנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא לענין זה שיאכל פירותיו, עד שתביא ראיה:
לא) אמרה לו אתה נתת לי במתנה, נשבעת שבועת היסת שנתן לה הבעל, ואינו אוכל פירותיהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
