ספר נשים: הלכות אישות, פרק כד
א) הנושא את האילונית (-שאינה ראויה ללדת), ונשאה על דעת כן שהיא אילונית, ולא היו לו בנים, ולא היתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה, אף על פי שכופין אותו ומוציא, כדי שיוכל לקיים מצוות פריה ורביה, הרי היא ככל הנשים, ויש לה כתובה ושאר תנאי כתובה, וכן זוכה הבעל במה שזכה בשאר הנשים:
ב) אבל הנושא אשה ולא הכיר בה שהיא אילונית, ולאחר זמן נמצאת אילונית, או שנשא אשה שהיא מחייבי לאוין – אסורה עליו באיסור לא תעשה, וכן הנושא 'שנייה', האסורה עליו מדברי סופרים, בין הכיר בה בין לא הכיר בה שהיא אסורה עליו, אין לה עיקר כתובה, ולא תנאי מתנאי כתובה, אבל תוספת כתובה יש לה, ואין לה מזונות ואפילו לאחר מותו. וכשכופין אותו ומפרישין ביניהם, אין מוציאין מן הבעל פירות שאכל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
