ספר נשים: הלכות אישות, פרק כה
ט) במה דברים אמורים, שכיון שאינה ראויה לתשמיש הרי היא יוצאת בלא כתובה, בשהיתה כך מתחלת נישואיה, ומבעילה ראשונה ראתה דם. אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת, נסתחפה שדהו – ההפסד הוא של הבעל, ואינה מפסידה כלום, לפיכך, אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם, ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל עת תשמיש, יוציא, כיון שאסור לו לשמש עמה מחשש שתראה דם, ויתן כתובה כולה, כיון שאירע החולי כשהיתה ברשותו, ולא יחזיר עולמית, כמו שביארנו:
י) וכן אשה שנולדו בה מומין אחר שנשאת, אפילו נעשית מוכת שחין, אם רצה הבעל לקיים, יקיים. ואם רצה להוציא, יתן כתובה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
