ספר נשים: הלכות אישות, פרק כה

א) הנושא אשה סתם, ללא כל תנאי, ונמצאו עליה נדרים, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת. באלו נדרים אמרו, כגון שנדרה שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונין, והוא הדין לשאר המינים שדרך כל נשי המקום להתקשט בהן. אבל אם נמצא עליה נדר אחר חוץ מאלו, לא הפסידה כלום:
ב) וכן הכונס אשה סתם, ללא כל תנאי, ונמצא בה מום ממומי נשים שכבר ביארנום לעיל (פ"ז ה"ז), ולא ידע הבעל במום זה ולא שמע בו קודם הנישואין ורצה (-והתרצה בכך), הרי זו תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת. כיצד, היה מרחץ בעיר, והיו לו קרובים, אינו יכול לומר לא ידעתי מומין אלו, ואפילו אם היו אלו מומין שבסתר, מפני שהוא בודק בקרובותיו שיראוה במרחץ, וחזקה ששמע ורצה (-והתרצה). ואם אין שם מרחץ, או שלא היו לו קרובים, טוען במומין שבסתר – יכול הוא לטעון על מומים שבסתר שלא הכיר בהם. ונכפה בעתים ידועים – ואם יש לה חולי הנפילה בזמנים קבועים, הרי הוא ממומי סתר, כיון שיכולה היא להסתיר את עצמה בזמנים הקבועים לכך, ובשאר הזמנים אין מכירים בחולי זה. אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון שלא ידע, שהרי הכל רואין אותן ואומרין לו, וחזקתו ששמע על כך קודם הנישואין ונתפייס. ואמנם דבר ידוע הוא שאין דין זה אלא באותן המקומות שהיה מנהג הנשים שם להלך בשוק ופניהן גלויות, והכל יודעין אותן ואומרין זו היא בתו של פלוני וזו היא אחותו של פלוני, כמו ערי אדום בזמן הזה. אבל מקומות שאין דרך הבנות שם לצאת לשוק כלל, ואם תצא הבת למרחץ בנשף (-בלילה) תצא כשהיא מתנכרה (-מעוטפת ומוסתרת) ולא יראה אותה אדם חוץ מקרובותיה, הרי זה טוען אף במומין שבגלוי שלא ידע, והוא (-ובתנאי) שלא היה שם מרחץ, ושלא היתה לו קרובה לבדוק בה, אבל היה שם מרחץ בעיר זו שאין דרך הנשים לצאת בה ופניהם מגולות, אם יש לו קרובה אינו יכול לטעון, שהרי הכל רואין אותה ערומה במרחץ. ואם דרכן להתנכר אף במרחץ, ושתהיה הבת רוחצת בלילה או בבית קטן במרחץ לבדה עד שלא תֵּרָאֶה ולא תִּוָּדַע, הרי זה טוען אף במומין שבגלוי. והדברים האלו דברים של טעם הם – כל הדינים הללו הם דינים התלויים בסברא, ואינם גזירת הכתוב, ולכן הדין משתנה לפי מנהג כל מקום בפני עצמו.