ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ב

טו) מי שאמר כשהוא בריא 'כתבו ותנו גט לאשתי', ואחר כך נבעת מרוח רעה וכדומה ואין דעתו נכונה ומיושבת עליו, אין כותבים עבורו את הגט באותו זמן, אלא ממתינין עד שיבריא, וכותבין ונותנין לה, ואין צריך לחזור ולהמלך בו אחר שהבריא, כיון שלא התבטלה השליחות הראשונה ששלחם לכתוב גט כשהיה בריא, אף שבינתיים נבעת מרוח רעה ולא היתה דעתו מיושבת, ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא, הרי זה פסול.
טז) מי שנשתתק ואינו יכול לדבר, אך לא נשתטה והרי דעתו נכונה, ואמרו לו האם נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו לאות הן, בודקין אותו שלש פעמים, על ידי שאלות שהתשובה עליהן היא 'הן' או 'לא', ושואלים אותו בסירוגין, כגון שאלה שתשובתה 'הן' ואחר כך שאלה שתשובתה 'לא' וכן על דרך זו (שאם לא כן יש לחשוש שנשתטה ועונה על כל דבר 'הן' או 'לאו'), אם אמר על שאלה שתשובתה לאו, לאו, וכן על שאלה שתשובתה הן השיב הן, הרי אלו יכתבו ויתנו. וצריכין לבדקו יפה יפה, שמא נטרפה דעתו ואז אינו יכול למנות שליח לגירושין. וכן אם כתב בידו 'כתבו ותנו גט לאשתי', אינו צריך בדיקה, אלא הרי אלו כותבין ונותנין לה, אם אכן היתה דעתו מיושבת עליו, שאין דין מי שנשתתק כדין החרש, שהחרש נחשב כשוטה לכל דבר, ואילו מי שנשתתק ונבדק או שכתב בידו דינו כפקח.