ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ד

יב) וזה הוא נוסח הגט, בכך בשבת (-ביום פלוני בשבוע), בכך וכך לירח פלוני, בשנת כך וכך ליצירה (-לבריאת העולם), או בשנת כך וכך לשטרות, למניינא דרגילנא למימני בה הכא (-למנין שאנו רגילים למנות בו כאן) במקום פלוני, איך אנא פלוני בר פלוני, דממקום פלוני, וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי (-וכל שם אחר או כינוי שיש לי, או לאבותי, או למקומי, או למקומות אבותי), צביתי ברעות נפשי (-רציתי ברצון נפשי), בדלא אניסנא (-בלא שיהיה לי אונס בדבר), ופטרית ושבקית ותרוכית (-שילחתי, ועזבתי, וגירשתי), יתיכי ליכי (-אותך לעצמך), אנת (-את) פלונית בת פלוני, דממתא (-שממקום) פלונית, וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי (-וכל שם אחר, או כינוי, שיש לך ולאבותייך ולמקומך ולמקומם של אבותייך), די הוית אנתתי מן קדמת דנא (-שהיית אשתי מקודם), וכדו (-ועכשיו) פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי, דיתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי (-שתהיי רשאית ושולטת בנפשך) למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבייין (-ללכת ולהנשא לכל אדם שתרצי), ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי (-ושום אדם לא ימחה בך בשמי) מן יומא דנן ולעלם (-מיום זה ולעולם), והרי את מותרת לכל אדם. ודן די יהוי ליכי מנאי (-ושטר זה יהיה לך ממני) ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין, כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה כמו שביארנו, פלוני בן פלוני עד. פלוני בן פלוני עד.
יג) כשיכתוב הגט בלשון הזה, ובנוסח זה, לא יכתוב 'וְדֵין' ביו"ד, שמא יקרא הקורא בטעות 'וְדִין', כלומר, משפט יהיה ביני וביניך. ולא יכתוב 'ואיגרת' ביו"ד, שמא יקרא הקורא 'ואי גרת', כלומר, אם זנית, וכאילו זהו תנאי בגירושין. ולא יכתוב 'לימהך' ביו"ד, שמא יקרא הקורא 'לי מהך', כלומר, לי שחוק. ולא יכתוב 'תהויין', ו'תצביין' בשני יודי"ן, שמא יקרא הקורא בלשון רבים 'תהויין' ו'תצביין', כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים, ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות. וכן יאריך לוא"ו ד'וכדו', שמא תדמה ליו"ד, ויהיה משמעו 'וכדי', כלומר בתנאי זה אפטור אותך. וכן יאריך לוי"ו ד'תרוכין' ו'שבוקין', שמא תדמה ליו"ד, ויהיה משמעו 'תריכין' ו'שביקין', כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה אותו וגירשה אותו. ועל דרך זה צריך להזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב, שלא יהיה בו משמע שני עניינות.