ספר נשים: הלכות גירושין, פרק י
ה) וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה, ונשאת, ואחר כך בא בעלה, בין שהיה בעלה הראשון פקח שקידושיו מהתורה ובין שהיה חרש שקידושיו מדרבנן, בין שנשאת בפעם השניה לפקח בין שנשאת לחרש שאין קדושיו קדושין גמורים מהתורה, בכל אופן תצא משניהם, וצריכה גט מזה ומזה, ונאסרה על שניהם עולמית.
ו) הרי שנתקדשה מתוך שסמכה על העדים שהעידו שמת בעלה, ואחר כך בא בעלה, או שנתקדשה לאחר מחמת שקבלה גט מבעלה הראשון ונמצא הגט בטל מהתורה, ולא נישאה עדיין לשני, הרי זו מותרת לבעלה הראשון, ואינה צריכה גט משני, שאין קידושין תופסין בעריות, וכיון שהיא אשת איש אין קידושין תופסים בה, ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, יאמרו בני אדם שתנאי היה בקידושין, ולא נתקיים התנאי, ולכן יצאה מרשותו ללא גט.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
