ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א
טו) הכונס את יבמתו, וגירשה, אם רצה להחזיר יחזיר, מפני שהיא אשתו לכל דבר, ולא נשאר עליה שם איסור מפני אחיו כלל (-לא נשאר בה כלל איסור 'אשת אח' שיש בו כרת), לא מדברי תורה, ולא מדברי סופרים.
טז) כבר בארנו בהלכות אישות שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה, ודבר זה הלכה מפי הקבלה, לפיכך, יבם קטן שבא על יבמתו, אם היה בן תשע שנים ויום אחד, יקיים. אבל אינו חולץ עד שיגדל ויבדק שהביא סימני גדלות, שהרי 'איש' כתוב בפרשה לענין חליצה. ואם היה פחות מזה – פחות מבן תשע שנים ויום אחד, אין ביאתו ביאה. וביאת בן תשע אינו קונה קנין גמור, לפיכך אין יבמתו נתרת לזר עד שיבא עליה אחר שהגדיל, ואם יגרשנה או ימות תהא מותרת לכל אדם, או עד שתחלץ ותהיה מותרת לכל אדם מיד, כמו שיתבאר.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
