ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ב
יב) אמר האח הגדול 'איני רוצה לא לייבם ולא לחלוץ, הרי אחי לפניך', ותבע אותה אחד מן האחין לייבום והיא אינה רוצה בו, ורצתה באח אחר והוא רוצה בה, אין זו מורדת, מאחר שנסתלק הגדול שמצוה בו הרי כולן שוין, והואיל והיא רוצה באחד מהן והוא רוצה בה, הרי זו לא מרדה. ולא עוד, אלא אם היה אחד מהן במדינה אחרת, ואמרה הרי אני ממתנת עד שיבא וייבם אותי, אבל אח זה שנמצא כאן איני רוצה בו, אין זו מורדת, ואומרין לזה שאינו הגדול התובע אותה, אם תרצה לחלוץ לה וליתן לה כתובה, חלוץ, ואם לאו, הרי רצתה שתשב עד שיבא אחיך, הואיל ואין לך דין קדימה עליו:
יג) ואם לאחר זמן בא אח זה שתלתה בו, ולא רצה בה, חוזרין אצל זה שתבע אותה לייבם והיא אינה רוצה בו, ואומרין לה, אין כאן מי שרצה לייבם אלא זה, ומצות ייבום קודמת, או תתייבם לו, או תצא בלא כתובה כדין כל מורדת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
