ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
ה) והחליצה נעשית רק ביום, ולא בלילה, ובפני שלשה שיודעין להקרות את הפסוקים. ואם היה אחד מן השלשה גר, פסול, ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית, לא תחלוץ, עד שיהיה אביו ואמו מישראל. ומצותה להיעשות בפני חמשה, כדי לפרסם הדבר. ואותן השנים הנוספים על השלשה ומשלימים לחמשה, אפילו היו עמי הארץ:
ו) כיצד חולצין, מביאין לו (ליבם) מנעל של עור שיש לו עקב, ואינו תפור בפשתן, ולובשו ברגל ימין, וקושר רצועותיו על רגלו, ועומד הוא והיא בפני בית דין
ומקרין ליבמה בלשון הקדש את הפסוק 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי' וגו', ואחר כך מקרין ליבם את לשון הפסוק 'לא חפצתי לקחתה', ונועץ רגלו בארץ, והיא יושבת ופושטת ידה בפני בית דין ומתרת רצועות המנעל מעל רגלו, וחולצת המנעל ומשלכת אותו לארץ. ומשישמט רוב העקב, הותרה היבמה לזר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
