ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ה
יג) כל יְבָמָה שנבעלה לִיבָמָהּ, בין בעילה כשרה בין בעילה פסולה, ואפילו בעלה אחר שחלץ לה, בין הוא בין אחיו, בין אם היתה זו בעילה לשם אישות ובין לשם יבמות, ואפילו בעל את צרתה אחר שבעל אותה בעילה כשרה בין הוא בין אחיו, הרי זו צריכה גט מן התורה, שהרי נעשת אשת איש בבעילה. וכן כל יבמה שניתן לה מאמר, שהם קידושין דרבנן שתקנו ביבמה, בין מאמר כשר בין מאמר פסול, הרי זו צריכה גט מדרבנן מפני המאמר, כמו שבארנו, ואחר כך יסור איסור המאמר:
יד) כבר אמרנו שאין הגט דוחה היבמה דחייה גמורה, וכן המאמר אינו קונה בה קנין גמור, כיון שגט ומאמר אלו הם מדרבנן, אבל הבעילה קונה קנין גמור, והחליצה דוחה אותה דחייה גמורה. לפיכך, גט אחר גט ביבמה, או מאמר אחר מאמר, מועיל, אבל בעילה אחר בעילה, וחליצה אחר חליצה, אין האחרונה מועלת כלום. וכן גט או חליצה אחר הבעילה אינה כלום, וכפי שיבואר.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
