ספר נשים: הלכות נערה בתולה, פרק א

ג) המפותה שלא רצתה להנשא למפתה, או שלא רצה אביה ליתנה לו, או שלא רצה הוא לכנוס, הרי זה נותן קנס והולך, ואין כופין אותו לכנוס. ואם רצו שלשתם, וכנסה, אינו משלם קנס, אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. אבל האנוסה שלא רצה היא או אביה להנשא לאונס, הרשות בידם, ונותן קנס והולך, אבל אם רצתה היא ואביה, ולא רצה הוא (-האונס), כופין אותו וכונס, ונותן קנס, שנאמר 'ולו תהיה לאשה', הרי זו מצות עשה המחייבת אותו לישא אותה אם רצונה בכך, ואפילו היא חגרת, או סומה, או מצורעת, כופין אותו לכנוס, ואינו מוציא (-אינו רשאי לגרשה) לרצונו לעולם (אם היא אינה רוצה בכך), שנאמר 'לא יוכל לשלחה כל ימיו', הרי זו מצות לא תעשה.

ד) ואנוסה זו שנשאה האונס, אין לה כתובה, והטעם לכך, כיון שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וזה אינו יכול כלל להוציאה.