פרק ה. שכנים וידידים
כו. ילד החל לאכול חטיף שקיבל ב'אבות ובנים', ואחיו הקטן החל לבכות שגם הוא רוצה חטיף, האב רצה להרגיע את הבן הקטן, וביקש מבנו הגדול שיתן לאחיו הקטן את החטיף, לאחר שכבר אכל את חציו, ובתמורה יתן לו למחרת חטיף שלם. הדבר אסור משום ריבית.
כז. הדרך המותרת לעשות זאת היא שהאח הקטן הוא זה שיתחייב לפרוע לו למחרת מה שהלוה לו, והאב יתחיב לתת רק את התוספת, ואז היא ריבית שאינה מהלוה, שהרי אחריות הפרעון היא על האח הקטן, שהוא הלוה, והאב שנותן את התוספת אינו הלוה.
כח. הפתרון המעולה: שהילד ילוה לאחיו את הממתק שקיבל תמורת קבלת אותו גודל ושווי של הממתק, ללא שום תוספת, ויזכה לקיים מצות עשה מהתורה להלוות בחנם, שבנוסף למצוה החשובה התורה מבטיחה למקיים מצוה זו 'למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך', וכך יתחנך לתורה ומצוות.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
