ג) כל 'נפש' האמורה בענין זה, אינה הנשמה הצריכה לגוף, אלא צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה, והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים, והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה, היא הנקראת 'נפש' בענין זה.
חיים אלו, לפי שאין עמהם מות – שהרי אין המות אלא ממאורעות הגוף, והרי אין שם גוף – נקראו 'צרור החיים', שנאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים', וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים.
ד) וכמה שמות נקראו לה במקראות דרך משל, 'הר ה" ו'מקום קדשו' ו'דרך הקדש' ו'חצרות ה" ו'נועם ה" ו'אהל ה" ו'היכל ה" ו'בית ה" ו'שער ה". וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים 'סעודה', וקורין לה בכל מקום 'העולם הבא'.
ה) הנקמה (-העונש) שאין נקמה גדולה ממנה היא שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר 'הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה', וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל 'באר שחת' ו'אבדון' ו'תפתה' ו'עלוקה' וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה, וזהו ההפסד שאינו חוזר לעולם.
ו) שמא תקל בעיניך טובה זו של חיי העולם הבא, ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות, ובועל צורות נאות, ולובש בגדי שש ורקמה, ושוכן באהלי שן, ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם, ואין בהם תועלת, ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה, וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם, ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו. ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטלים.
הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים (-מבינים) בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאוין. אבל אותה הטובה גדולה עד מאד, ואין לה ערך בטובות העולם הזה, אלא דרך משל. אבל בדרך האמת, שנערוך (-כאשר נשווה ונדמה את) טובת הנפש בעולם הבא, ביחס לטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה, אינו כן (-אין המשל דומה לנמשל כלל), אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון. הוא שאמר דוד 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך' וגו'.
