פרק טו: הלוואת חפצים
פרטי הדינים בהיתר של 'יש לו'
טז. מי שיש לו כסף שיכול לקנות בו את החפץ שברצונו ללוות, אינו מועיל, וצריך שיהיה לו את החפץ עצמו.
יז. הלוה נאמן לומר שיש לו, ויכול המלוה לסמוך עליו, אלא אם כן ידוע כשאדם שקרן, או שהמלוה יודע במפורש שאין לו כעת, שאז אסור להלוות לו.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
