פרשה מבוארת – האזינו

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ, ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים פרק לב, יא-יב)

 שאלה: במשל אמר ארבעה דברים, 'כנשר יעיר קינו', 'על גוזליו ירחף', 'יפרוש כנפיו יקחהו', 'ישאהו על אברתו', ואילו בנמשל אמר רק פרט אחד.

תשובה: באמת כל החלקים של המשל שייכים בהנהגת ה' עם ישראל במדבר: א. 'כנשר יעיר קינו', שכאשר הנשר מתקרב אל הקן הוא מצפצף בקולו כדי שגוזליו יכירו אותו ולא יבהלו בחושבם שהוא עוף זר, וכך ה' שלח תחילה את משה ואהרון למצרים, שידברו בשמו. ב. 'על גוזליו ירחף', שאין הנשר יורד ממעופו בבת אחת על גוזליו, שלא יזיקם בצפרניו, אלא תחילה מרחף מעליהם מעט, ויורד עליהם בנחת, וכך ה' לא התגלה לפני ישראל מיד בתוקפו ובגבורתו העצומים [כפי שהתגלה אחר כך בהר סיני בקולות וברקים], אלא שלח את משה ואהרון שידברו עמם בתחילה, ורק אחר כך התגלה עליהם בכל עוזו. ג. 'יפרוש כנפיו יקחהו', כאשר רוצה הנשר להעביר את גוזלו ממקום למקום הרי הוא מעביר אותם יחד עם הקן [ולכן נאמר 'יקחהו' בלשון יחיד, כיון שזה מתייחס לקן ולא לגוזלים], כדי שלא יקשה עליהם המעבר, וכך ה' הוציא את ישראל ממצרים יחד עם כל רכושם וצאנם ובקרם. ד. 'ישאהו על אברתו', כאשר הנשר לוקח את גוזליו אינו מניח אותם על כנפיו הפרושות לצדדים, כדי שלא יפלו, אלא מניחם על ה'אברה' שבאמצע גופו, כדי שישמרו, וכך ה' הקיף את ישראל בענני כבוד מכל צדדיהם כדי להגן עליהם מכל רע. (שאלה ח).

"יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר, חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים פרק לב, יג-יד)

שאלה: מדוע לגבי הדבש והשמן אמר שייצאו מהסלע והחלמיש, ולא אמר שיהיו להם שמן מזיתים ודבש מתמרים, וכפי שאמר לגבי שאר הדברים שיבואו אליהם בדרך טבעית.

תשובה: פתח הכתוב באומרו 'יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ' ללמד שהנחיל ה' לעמו את ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, אך כיון שבמקומות הגבוהים אין הפירות והירקות מצויים כל כך כמו בארץ מישור, לכן הוסיף ואמר 'וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי', כי יהיה להם בארץ זו שפע גשמי של תבואה ופירות, ועל כך סיים הכתוב ואמר שאפילו במקומות שאינם ראויים מצד טבעם לגדל פירות אלו, הרי בדרך ההשגחה האלוקית יהיה להם כביכול 'דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר', וכל שכן במקומות הראויים לכך מטבעם. (שאלה ב).

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק לב, מד-מה)

שאלות: א. הרי כבר היה משה עומד ומדבר עם העם, ומדוע נאמר 'ויבוא משה'. ב. הרי כבר בסוף פרשת וילך נאמר 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם', ומדוע חזר כאן הכתוב שוב על כך. ג. מדוע יהושע בן נון מכונה כאן 'הושע בן נון', והרי כבר השתנה שמו ל'יהושע'.

תשובה: משה רבינו אמר את שירת האזינו לישראל שלש פעמים, בפעם הראשונה אמר זאת רק לאנשים שהיו לידו בזמן שבאה אליו הנבואה, ועל כך נאמר בפרשת וילך 'וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' [ולא נאמר שאמר ל'כל ישראל']. ובפעם השניה לימדה לזקנים ולשוטרים, ועל כך נאמר 'הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת  הָאָרֶץ', ועל כך נאמר בסוף פרשת וילך 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם', ו'כל קהל ישראל' הם כל מי שנקהלו לקריאתו, והם הזקנים והשוטרים, ולא כל העם. ובפעם השלישית אמר את השירה לכל ישראל ממש, ועל כך נאמר כאן 'וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל'. ובאמירה זו השתתף גם יהושע בן נון, כדי שיכירו העם בחשיבותו ויקבלו אותו עליהם למלך ומנהיג לאחר מיתת משה רבינו. ומלבד זאת, כיון שהיה העם רב ועצום, היה יהושע צריך לעזור למשה כמתורגמן המשמיע את הדברים בקול, ולכן מכנהו כאן בשם 'הושע בן נון', לומר שעזר למשה כפי שהיה משמשו תמיד מנערותו, וכינהו בשם שהיה מכונה בו בצעירותו. (שאלה יג).

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים פרק לב, מו-מז)

שאלות: א. מדוע הוצרך לומר להם 'שימו לבבכם לכל הדברים', ומה מיוחד בדברים אלו יותר משאר דברי התורה ועשרת הדברות שהוצרך לומר להם שישימו ליבם, ב. וכי יעלה בדעתם שדברי משה רבינו הם דברים ריקים שהוצרך להזהירם 'כי לא דבר ריק הוא'.

תשובה: א. בא הכתוב לומר שלא יחשבו שדברי התורה הם רק משל ורעיונות מופשטים, ובכוונות ובסודות הטמונים בדברי התורה, אלא יתבוננו וידקדקו בכל מילה כפשוטה, שזהו עיקר קיום המצוות והנהגת האדם בעולם, ועל כך אמר שאין פשט דברי התורה דברים ריקים חלילה, אלא הם חייכם, ובדבר הזה תאריכו ימים. ב. כיון ששירת האזינו בעיקרה היא עדות על הדברים העתידים להיות עם ישראל, חשש משה רבינו שיחשבו ישראל בליבם שאין תועלת בשמירת התורה והמצוות, כיון שבין כך נגזרה הגזירה של הגלות וכל הצרות, ומחמת כן יתרשלו בקיום המצוות, ועל כך אמר להם שישימו לב אל הדברים שהוא מצווה אותם, ולא יחשבו שהוא דבר ריק לגבי זה שלא יועיל להם לביטול הגזירה, כי יועיל להם הדבר שבכל דור ודור שישמרו את המצוות כראוי לא יבואו עליהם גזירות אלו, ורק בדור שיתרשלו מקיום התורה יתקיימו כל האזהרות והייעודים הללו. (שאלה ז).

"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (דברים פרק לב, מ"ט-נ)

שאלה: כיון שהראה ה' את ההר למשה רבינו, שנאמר 'הר העברים הזה', מדוע הוסיף לתארו 'אשר בארץ מואב', 'אשר על פני יריחו', והרי כבר ידע משה באיזה הר מדובר.

תשובה: בא הכתוב לרמוז שבהר זה התקיימו שני הדברים, גם הגזירה שלא יכנס משה לארץ, כי הר זה הוא בארץ מואב, וגם שיראה בעיניו את כל הארץ, כי הר זה הוא על פני יריחו.