פרשה מבוארת – ויגש

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" (בראשית פרק מד, יח-יט)

שאלות: א. מדוע היה יהודה צריך 'לגשת' אל יוסף, והרי גם קודם לכן דיבר עמו, ומה התחדש עתה. ב. מהו ביאור הלשון 'באזני אדוני', והרי כל דיבור נשמע באוזן השומע. ג. מדוע הוצרך לבקש שלא יחר אפו בו, ומדוע יכעס על כך שהוא מתחנן ומבקש על נפש אחיו. ד. מה כוונתו באומרו 'כי כמוך כפרעה'.

תשובה: פסוק זה הוא הקדמה להצעת יהודה בסוף דבריו 'וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו', שזו בקשה שאינה הוגנת, כי אין ראוי למי ששופט ביושר לפטור מעונש את החוטא, ולהעניש אדם אחר שלא חטא, ולכן הוצרך יהודה לגשת אליו ולדבר עמו בשקט, כמו אדם המציע שוחד לשופט שאינו יכול לעשות כן בקול ובפרהסיא, אלא בסתר ובצנעא, ולכך נגש אליו לדבר עמו לבדו, ואמר לו שידבר 'באזניו', כלומר, ולא באזני כל העומדים שם ושומעים את דבריהם וכיון שחשש יהודה שיוסף יכעס על כך שהוא מציע לו לעשות דברי שאינו הוגן, הקדים לומר לו שלא יחר אפו בו כיון שהוא מחשיבו כפרעה שהוא המלך, כי אמנם שופט רגיל אינו יכול לשנות את המשפט הקבוע, אך המלך רשאי לשנות את המשפט כרצונו, ולכן יכול הוא להסכים לחליפין אלו. (שאלות  א-ג)

"אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח, וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ, וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו, וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת, וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי" (בראשית פרק מד, יט-כג)

שאלות: א. כיון שלפי האמת יוסף לא שאל אותם כלל האם יש להם אב או אח, כיצד העיז יהודה לטעון טענת שקר כזו שיוסף שאל שאלה זו, והיה לו לומר את האמת שיוסף חשד בהם שהם מרגלים, והם מעצמם סיפרו לו על בנימין. ב. אם רצה יהודה לעורר את רחמי יוסף על יעקב, מדוע הוצרך לחזור ולספר את כל הדיבורים שהיו ביניהם בפעם הראשונה, ולא אמר רק את עיקר הדברים, שאין האב יכול להפרד מבנימין.

תשובה: יהודה חשש שיוסף יחשוב שהם מחפשים תואנה לשחרר מידו את בנימין, ולכן הם בודים מליבם את אהבת יעקב לבנימין, ולכן הקדים לומר לו בתמיהה, וכי אדוני שאל את עבדיו אם יש לכם אב או אח, והרי לא שאלת אותנו כלל בענין זה שמחמת כן היינו צריכים לבדות שקרים, אלא מעצמינו סיפרנו לך שיש לנו אח קטן, וכבר אז אמרנו לך שאביו אוהבו ואינו יכול להפרד ממנו, וזו ראיה לכך שהדברים אמיתיים, וראוי לך לרחם על אבינו. (שאלות ד-ה).

"וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה" (בראשית פרק מד, ל-לא)

 שאלה: הפסוק הראשון פותח בלשון שמשמעותה שכאשר יבוא אל אביו ללא הנער יקרה דבר מה, אך אין הפסוק מסתיים כך [כגון 'ומת'] אלא 'ונפשו קשורה בנפשו, ולא הזכיר מה יארע כשיקרה כן.

תשובה: פסוק זה אינו עוסק כלל בעתיד, אלא במה שאירע כשחזרו ממצרים בפעם הראשונה, ועל כך אמר יהודה, 'ועתה', כאומר 'נתבונן עתה בדברים', והרי 'כבואי אל עבדך אבי' בפעם הקודמת שחזרנו ממצרים, ובאותו זמן 'הנער איננו איתי', שהרי לא היה בנימין עמהם אלא נשאר בבית אביו, ואף על פי כן ראינו כי 'נפשו קשורה בנפשו' ואינו יכול להפרד ממנו, כל שכן עתה, שהנער איתנו, ודרך האדם להתגעגע לבנו יותר כאשר הוא נפרד ממנו, ואם כן 'והיה כראותו כי אין הנער', שלא יבוא איתנו, בודאי 'ומת', והרי זה כאילו הרגנו אותו בכך שלקחנו את בנימין, 'והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה'. (שאלה ז).

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית פרק מז, ח-ט)

שאלה: כיצד אמר יעקב לפרעה על ימי חייו 'ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי', והרי עדיין הוא חי, ושמא יאריך ימים אפילו יותר מאבותיו.

תשובה: שאלת פרעה לא היתה על מנין שנותיו של יעקב, אלא כיון שהיה יעקב נראה זקן מופלג ביותר, אמר פרעה בהתפעלות כמה מרובים ועצומים הם שנות חייך, שמחמת כן אתה נראה כך [וכמו הפסוק 'כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי' שאין זו שאלה אמיתית, אלא קריאה בדרך התפעלות], ועל כך השיב לו יעקב שאין המראה הזקן שלו מחמת ריבוי שנות חייו אלא מחמת ריבוי צרותיו, כי שנות חייו הם רק מאה ושלשים שנה, אך שנים אלו היו שנים של גרות, ושל צרות ורעות, ואף שגם אבותי היו גרים, אך שנותי לא השיגו בטובתם את שנות אבותי.  (שאלה ז).

"וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ, רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה, וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם" (בראשית פרק מז, כא-כד)

שאלה: מדוע הוזכרו בתורה ענינים אלו, ששייכים לדברי הימים של מצרים, ומה יש ללמוד מהם.

תשובה: יש כמה לימודים מפסוקים אלו: א. להודיע כי עין ה' אל יראיו, ובעוד כל העולם רעב ללחם, והמצריים מוכרים את מקניהם ואת אדמתם ואף את עצמם לעבדים, יעקב וביתו   התכלכלו בנחת ובכבוד. ב. שבני יעקב ראו את גירוש המצריים והעברתם ממקום למקום, והתנחמו בכך על גירות עצמם. ג. כיון שראו בני ישראל את חק הכהנים חופשיים מעול ומקבלים מזונם מפרעה, ואת כל העם מפרישים חומש מתבואתם לפרעה, הורגלו בכך, ולא היה קשה בעיניהם כאשר ציוה עליהם ה' להפריש מתבואתם תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה, ולפטור את שבט לוי מכל עבודה. (שאלה ח).