פרשה מבוארת – מקץ

"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל, כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם, בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה" (בראשית פרק מב, ט-טו)

שאלות: א. מהו כפל הלשון 'מרגלים אתם', 'לראות את ערוות הארץ באתם'. ואם אכן היו אלו שתי טענות, מדוע השיבו רק 'לא היו עבדיך מרגלים'. ויוסף חזר וטען רק 'את ערוות הארץ באתם לראות' ולא חזר לומר שהם מרגלים. ורק אחרי שאמרו לו את כל פרטי משפחתם, על אביהם ועל בנימין – חזר לטענתו הראשונה ואמר 'הוא אשר דיברתי אליכם לאמור מרגלים אתם'. ב. כיצד העליל עליהם יוסף עלילת ריגול בלי שתהיה לו כל ראיה. ג. כיצד הוכיחו מכך שהם בני איש אחד שאינם מרגלים. ד. כיון שכבר אמרו שבאו לשבור אוכל, מדוע חזרו ואמרו 'לא היו עבדיך מרגלים'. ה. לאחר שכבר אמרו שאינם מרגלים, מדוע חזר יוסף ואמר להם 'ערוות הארץ באתם לראות' בלא שום טענה או הוכחה נוספת, ומדוע הם חזרו ואמרו שהם בני איש אחד וכו' ללא הוספת טענה חדשה. וכיצד חזר ואמר יוסף 'הוא אשר דיברתי' וכו', כאילו מתוך דבריהם יש לו הוכחה לטענתו, והרי לא התחדש דבר בדבריהם.

תשובה: טענת יוסף היתה שהוא מכיר בהם שאומנותם הקבועה היא להיות מרגלים, וגם הפעם באו לשם כך, לראות את ערוות הארץ. ולכן השיבו לו תחילה על הטענה העיקרית ואמרו שכעת באו לקנות אוכל, ואחר כך הוסיפו שגם בעבר לא היו מעולם מרגלים, והוכיחו זאת מכך שכולם בני איש אחד, ולא יתכן שאב יסכן את כל בניו שיהיו מרגלים. ועל כך השיב להם יוסף 'לא', כלומר איני מאמין לכם שכולכם אחים, כי זהו דבר שאינו מצוי שיהיו עשרה אחים גדולים, וגם אם בעבר לא הייתם מרגלים, הרי עתה לא מסתבר שהזדמנתם יחד לכאן אם לא כדי לראות את ערוות הארץ. ואחי יוסף התחזקו בטענתם וביארו לו שהם בני 'איש  אחד', אך היו לו כמה נשים, ולכן אין זה פלא שיהיו לו עשרה בנים גדולים. והוסיפו לומר לו פרטים על משפחתם, כדרך אדם הרוצה להוכיח שדבריו אמיתיים. אך יוסף השיב להם שאדרבה, מתוך דבריהם מתחזקת טענתו, כי אם אכן הם אחים, מדוע באו כולם לקנות אוכל, ולא שלחו רק שנים או שלשה מהם, ועוד, במה שאמרו 'האחד איננו' זו ראיה שגם הוא היה מרגל, ולכן איננו, כי לא שב לביתו. (שאלות  ח-יא)

"וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ. וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר" (בראשית פרק מד, א-ג)

 שאלות: א. מדוע חזר יוסף וציוה להניח את כספם באמתחותיהם, והרי כאשר רדפו אחריהם לא הזכירו להם כלל את ענין הכסף, ואם כן מה היתה התועלת בכך. ב. אם רצה יוסף לגרום להם לחזור על ידי עלילת הגביע, מדוע ציוה להניחו דוקא באמתחת בנימין, שהוא היחיד שלא חטא נגדו כלל.

תשובה: יוסף רצה לבדוק את אחיו, האם יש להם עדיין שנאה לבני רחל, וכאשר יתעורר חשד גניבה על בנימין יפקירוהו ויעזבוהו, או שימסרו נפשם להצילו, ולכן ציוה להטמין את הגביע באמתחת בנימין. אמנם, עדיין חשש יוסף שמא האחים יחשבו שבאמת גנב בנימין את הגביע, ומחמת כן מה שימנעו מלהצילו לא יהיה מחמת שנאתם אלא מחמת המעשה הרע שעשה, ולכן ציוה שימלאו את אמתחות כולם בכסף שהביאו, ועל ידי זה יבינו שכשם שהניחו אצלם את הכסף כך הניחו אצל בנימין את הגביע. (שאלות ג-ד).

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים, וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם" (בראשית פרק מד, ז-יא)

שאלה: כיון שהאחים אמרו  שמי שימצא הגביע בידו יומת והם יהיו עבדים, ואילו השליח של יוסף אמר שמי שימצא בידו הגביע יהיה עבד והם יהיו נקיים, הרי לא הסכים לדבריהם, ואיך פתח ואמר 'כדבריכם כן הוא'.

תשובה: לשון זו של 'כדבריכם כן הוא' אינה מתייחסת לעונשים שאמרו האחים, אלא למה שפתחו ואמרו בתחילה שיש להם ראיה שהם נקיים מכך שהחזירו את הכסף שמצאו באמתחותיהם בפעם הראשונה, ועל כך אמר להם שאכן זו ראיה טובה והוא מקבל אותה, אך יתכן שאחד מהם גנב את הגביע שלא בידיעת כולם, ולכן רק אותו אחד יהיה עבד, ואילו הם, שיש להם ראיה על ישרותם, יהיו נקיים מכל עונש. (שאלה ז).

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר  נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (בראשית פרק מד, טז)

שאלות: א. לאחר שהתרצה יוסף שרק מי שנמצא הגביע בידו יהיה לו עבד, איך אמר יהודה יהיו כולם עבדים, והרי במקום סכנה אין ראוי לנהוג לפנים משורת הדין. ב. משמעות הלשון 'גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו' היא שהם הראויים יותר לעונש, ו'גם אשר נמצא הגביע בידו', כאילו הוא נגרר אחריהם, והרי באמת הוא הראוי העיקרי לעונש.

תשובה: כוונת יהודה היתה להוכיח ליוסף שהם בטוחים בצדקתם, אלא שאינם יכולים לומר לו בפירוש שהוא ציוה להניח את הגבי באמתחת בנמין כדי להעליל עליהם שגנבוהו, ומכך הם מבינם ש'האלוקים מצא את עוון עבדיך', שזהו עונש על מכירת יוסף,  ולכן הם הראויים  ביותר להיות עבדים כעונש על כך שמכרו את יוסף לעבד, ו'גם אשר נמצא הגביע בידו', אף שהוא לא היה באותו חטא של מכירת יוסף, מכל מקום גם הוא נגרר אחרינו ונענש עימנו, אך לא מפני שהוא באמת גנב את הגביע. ולכן הקפיד יהודה שלא לומר שבנימין גנב את הגביע, אלא רק ש'נמצא הגביע בידו', דרך עונש מאת ה' (שאלות ז-ח).