פרשה מבוארת – נשא

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר פרק ד, א-ג)

שאלה: מדוע במנין בני קהת נצטוו יחד אהרן ומשה, ואילו במנין בני גרשום היה הציווי למשה לבדו, שנאמר "וידבר ה' אל משה לאמר, נשא את ראש בני גרשום".

תשובה: במנין בני קהת היה צורך לצוות גם את אהרון הכהן, כיון שהיתה שייכות בין אהרן ובניו לבין משא בני קהת, שהיו נושאים בכתפיהם את כלי הקודש, וקודם שיבואו לשאת אותם היו באים אהרן ובניו, והורידו את הפרוכת וכיסו את הכלים, ולכך נצטווה בענינם אהרן עם משה. ולכן גם הזהיר את שניהם "אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם", כיון שהיה משאם מקודש ביותר, והיתה בכך סכנה עבורם אם יגשו אל הקודש שלא כראוי (שאלה ב).

"בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם, וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר פרק ד, כט,לב)

שאלה: מדוע רק אצל בני מררי נאמר "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם", ולא נמצא ציווי כזה במשא בני קהת ובני גרשום.

תשובה: כיון שמשא בני קהת היה קרשים ועמודים, וכדי שלא יתערבבו ויתבלבלו במה שיעשו, וכן כדי שכל אחד ישא משא המתאים לכוחותיו, היו כותבים בכל עמוד ובכל קרש את שמו של הממונה לשאת אותו. ואם היה מצוה אותם בכללם שהם ישאו את הקרשים והעמודים, שהם דברים גדולים וכבדים, היה חשש שכל אחד יקל מעל עצמו את המשא ויטילנו על חברו, ולכן ציוה לכל אחד בפרטות מהו משאו (שאלה ח)

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (במדבר פרק ה, א-ב)

שאלה: מדוע נאמרה כאן פרשה זו של שילוח טמאים ומצורעים מחוץ למחנה, והרי היה ראוי שתיכתב פרשה זו בספר ויקרא, יחד עם שאר דיני טומאה וטהרה.

תשובה: אף שכבר נאמר בספר ויקרא לענין המצורע "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ", אך כל זמן שלא הובדלו בני ישראל והלוים במחניהם ובגדליהם לא הוצרכו לשלוח טמאים, אך עתה, אחרי שסודרו כל המחנות איש על מקומו, כהנים במשמרתם ולוים במושבם וישראל במעמדם, צוה את העם שיעשו מה שכבר צוה אותם בענין המצורעים וכל טמא לנפש, שבדד ישבו מחוץ למחנה מושבם (שאלה א).

"וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם, וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים" (במדבר פרק ז, א-ב)

שאלה: א. מתי היה יום זה שבו הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם, אם היה זה בר"ח ניסן או ביום השמיני למילואים [כדעת חלק מהמפרשים], נמצא שהיתה חנוכת המזבח בניסן, ומנין העם באייר, ומדוע נאמרה פרשה זו כאן, ולא בספר ויקרא, בפרשת "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", ומדוע הוקדם מנין העם, המאוחר, לחנוכת המזבח, המוקדמת יותר. ב. אם אכן היתה חנוכת המזבח לפני מנין העם, איך נאמר שנשיאי העם  "הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים", והרי עדיין לא היה המנין כלל.

תשובה: כאשר הוקם המשכן בחודש ניסן, מיד התחילו שבעת ימי המלואים של אהרן ובניו, וביום השמיני הוקרב קרבן העם, ובהמשך החודש עסק משה במשיחת המשכן והכלים והמזבח וכליו ושאר הדברים הצריכים למקדש. ובראשון לחדש אייר צוה ה' למשה למנות את העם, ונקבו בשמות הנשיאים שהיו בכל שבט ושבט בשעת המנין, ואחרי שנמנה העם לשבטיו, וכן הלוים, ונתמנו הנשיאים, ראו הנשיאים שיהיה זה מן הראוי שהם יתחילו להקריב קרבנות קודם כל שאר יחידי ישראל, ומחמת כן קרא את קרבנם "חנוכת המזבח", אף שלא היו אלו הקרבנות הראשונים, אלא מתוך כל היחידים שבישראל, היו הם הראשונים שהקריבו, והם חנכו את המזבח בקרבנות היחידים (שאלה א)

"וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר, עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן" (במדבר פרק ז פסוק ג)

 שאלות: א. הרי לשון 'קרבן' שייכת רק בדבר הקרב על גבי המזבח, ואיך נאמרה לשון זו על העגלות, שבודאי לא היו קרבן, ועל הבקר שגם הוא לא הוקרב על גבי המזבח, אלא הוליכו את העגלות. ב. מדוע הוצרך ה' לצוות את משה 'קח מאיתם', והרי כל אדם יכול לנדב לבית המקדש מה שירצה ויקבלו מידו, וכל שכן שיקבלו מהנשיאים את נדבתם.

תשובה: לשון 'קרבן' שנאמרה בפסוקים אלו אינה על העגלות והבקר, אלא על שאר הדברים שהיו בתוך העגלות, כיון שהם הביאו את הזהב והכסף, והמנחה והקטורת, והבהמות להקרבה, בשש עגלות צב שהיו טעונות ונושאות את קרבנם, ועל זה נאמר שהביאו את קרבנם. ואמנם הנשיאים עצמם לא חשבו להביא את העגלות עצמן לצורך גבוה, כי לא ידעו שיש בהם צורך, ולכן אמר ה' למשה 'קח מאתם', והיינו גם את העגלות והבקר שלא היתה דעת הנשיאים להביאם, כי יש בהם צורך לעבודת המשכן (שאלות ב-ג).

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר פרק ז פסוק יא)

 שאלה: מדוע ציוה ה' שכל נשיא יקריב את קרבנו ביום אחר, והרי כיון שהם מעצמם הביאו את כל הקרבנות יחד, היה ראוי שיוקרבו כולם יחד.

תשובה: אם היו כל הקרבנות קרבים בבת אחת, היה נראה הדבר שזהו קרבן העם, וכיון שלפי האמת כל נשיא הביא את קרבנו מממונו, לכן ציוה ה' שיקריב נשיא אחד ליום, כדי לפרסם כבודו ונדיבותו של כל אחד בפני עצמו (שאלה ה).

וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: (במדבר פרק ז פסוק יג)

 שאלות: א. כיצד אירע שכל הנשיאים הקריבו לחנוכת המזבח את אותו הקרבן בדיוק, ואיך יתכן שנדב ליבו של כל אחד מהם להקריב אותו קרבן כמו שאר חבריו. ב. מדוע חזרה התורה ופירטה בכל אחד מהנשיאים את כל הקרבנות שהקריבו, ולא כתבה שכולם הקריבו כמו המקריב הראשון.

תשובה: כיון שהנשיאים היו שוים במעלתם בכך שכולם היו נשיאים לשבטים, לכן הסכימו ביניהם שיביאו כלם קרבן שוה, כדי שלא תהיה ביניהם קנאה או גאוה והתפארות, שדבר זה פעמים רבות מביא מדנים בין אחים, וכמו שנראה מענין קין והבל, במה שהקריבו ממנחותיהם. ומפני זה התחכמו נשיאי ישראל להביא כל אחד מהם קרבן שוה לחבירו כאלו היו כלם כאיש אחד ולב אחד. ולכך הביאו את כל הקרבנות יחד, ורצו גם כן להקריבם יחד, לולא שציוה אותם ה' שיקריבו כל אחד ביום אחד. ומפני זה הוצרך הכתוב לומר בכל יום ויום קרבן כל נשיא ונשיא, כי באה התורה להעיד שהיה קרבן הקטן שבנשיאים גדול ורם ורב כקרבן הנכבד שבהם (שאלות ז-ח).